איזה חודש. הכל התחיל עם פורד אסקורט קלאסית שהבעלים הצעיר שלה החליט לבצע בה ניתוח. אבל לא סתם ניתוח — חתיכת ניתוח, תוך שזרק את ליבה המאוד ישן ודחף שם כזה עם שישה צילינדרים, עם הזרקת דלק ומה לא. אבל זה לב רציני, אז הניתוח היה צריך להיות כבר מקיף באמת והשינויים כללו סרן אחורי, בתי בולמים, ובעיקר המון שימוש בדיסק וברתכת.
כמו בכל ניתוח השתלה רציני, גם כאן נרשמו בעיות של דחיית האברים החדשים, קבלתם איטית, אבל הפוטנציאל טוב, ולא רק שהניתוח הצליח, החולה נשאר חי. או שבמקרה הזה, אפשר לומר שהבעלים מעט חולה. בכל מקרה, על הניתוח הזה תוכלו לקרוא בגיליון זה, ואת סיפור המעשה והמפגש מלוות אחלה תמונות של נועם עופרן שנעשו במסלול פצאל הפוטוגני. ואני מניח שתשמחו לדעת שיש וידאו ברשתות החברתיות — חפשו את סדרת '
בא מהשוליים' ותתענגו. וכן, אני יודע שאני לא אובייקטיבי.
צילום: נועם עופרן
החודש גם היינו עם פורשה טייקאן החשמלית, בהשקה מקומית שנערכה, לא פחות ולא יותר, על מסלול המירוצים הדרומי — מוטורסיטי. ואם באסקורט הזאת צריך ממש לעבוד ולתכנן כל מהלך, כאן כבר מדובר בחיה אחרת, חיה עם המון יכולת שלא עושה מזה עניין.
התאוצה מדהימה ושקטה להפליא, הבלימה טובה (אם כי המהלך מעט ספוגי) ובכלל, היכולת מרשימה מאוד. כל כך מרשימה שתוך כדי תקיפת עיקולי המסלול ניהלתי שיחה שקטה ורגועה יחסית עם הצלם שלי, על נושאים ברומו של עולם. אז היכולת מעולה. מה פחות? הדרמה. על מסלול אני מצפה לדרמה וכאן אין, הוסיפו לכך התנהגות בטוחה ואחיזה גבוהה, ותגלו שממש קל לייצר כאן קצב מהיר, אפילו אם הנהג אינו מיומן, גם ממד הפחד חסר, ולדבילים כמוני זה גורע. על אותה פורשה, מידע, התרשמות, תובנות ממש בקרוב.
צילום: איתן קג'יה, רועי רוזן
אציין כאן שאותה פורשה היא באמת הרבה מעבר למכונת מסלול, וכנראה זו כנראה היכולת הפחות מרשימה אצלה שהיא לכשעצמה מרשימה מאוד. כאשר סיימנו את האירוע עזבנו את המקום עם סקודה אוקטביה של הצלם, ואז פער האיכות של הפורשה הזאת מצא ביטוי בוטה. פתאום אותה סקודה הייתה איטית ומקרקשת, רועשת ולא נעימה — והסקודה הזו, באמת שהיא אחלה מכונה. פשוט, הכל יחסי בחיים.
החודש גם ערכנו מבחן השוואתי לשתי משפחתיות חמימות — פורד פוקוס ברמת גימור 'ST ליין', סיאט לאון ברמת גימור 'FR'. עכשיו, אלו לא גרסאות חמות, אלא רק רמות גימור, אבל במפרט שלהן גם כיול ספורטיבי למתלים. אז לקחנו אותן לגלבוע ולמבוא חמה, כי בפצאל ובמוטורסיטי, כמו שהבנתם, כבר היינו החודש... מפה לשם, המון יכולת ומעט פחות דרמה, ואני לא אספר לכם מי ניצחה, אבל היי, המבחן המלא מחכה לכם
ממש כאן.
צילום: נועם עופרן
לעבור אחריהן לסובארו אימפרזה GT שלי, מדגיש כמה עברנו במשך שני עשורים וקצת. מידות הצמיגים תפחו, היכולת מושגת ללא דרמה. מה שגורם לי להעריך עוד יותר את רפליקת הראלי המזדקנת שלי. התיבה הידנית, התאוצה הלא־לינארית והצלילים שמוגשים ללא בידוד רעשים ראוי. והחיבור לנהג. החיבור הזה שמספר דרך הישבן מה קורה בכביש, ואפילו שההגה אינו מושלם במשובו, הוא עדיין עדיף עשרות מונים על זה של הצעירות החמימות. כיף לא נורמלי ואני ממש מבסוט על ההחלטה לנהוג במכונית ספורטיבית כדיילי. כמו שעשיתי במשך שנים, עד שהפכתי לאב.
ואז נתקעתי בפקק, אחרי אחד מימי הצילום לערוץ 12, ויש לי ילדה להוציא מהגן. הקלאץ' הכבד והנקודתי לא עשה לי טוב, כאשר חלפו שעתיים ממחלף נחשונים ועד הכניסה לעיירה הציורית חדרה.
זה היה סיוט, כזה שהיה גורם לי להחליף את המכונית בכל אחת עם תיבה אוטומטית ואנדרואיד אוטו וזורק לעזאזל את החיבור לנהג ושאר בלבולים. אגב, לא רק שסבלתי, גם לא הספקתי להוציא את הילדה, והקפצתי את אמי להוציאה מהגן. השנה כבר לא אקבל את תואר אב־השנה.
[email protected] 
